היאוש - לא מה שחשבת


הייאוש הנובע מכישלונות העבר, יחד עם החרדה מכישלונות נוספים, מצמצמים קשות את יכולת העשייה וגורמים לאדם לעטוף את עצמו בחומה כפולה: כזו המפרידה בינו לבין הסביבה וכזו הניצבת בינו לבין עצמו ולכוחותיו. חומה זו עלולה לגדול ולהתעצם ככל שהזמן עובר.

אי אפשר לנתץ חומה זו, יש לה תפקיד חשוב בהווה של האדם המיואש. היא שומרת עליו מהחידלון. לנתץ אותה משמעותו לנתץ את העצמי שיצר אותה בשארית כוחותיו. מאחוריה תהום. כוח גדול נידרש היה לבנות אותה והיא המגן מפני מפגש מפרק עם חווית היעדר הכוחות. אדם מיואש הוא אדם חש ובכך טמון כוחו.

בעבודה הטיפולית שלי עם אדם מיואש אני מקבל בברכה חומה זו, שהרבה פעמים אינה מובנת אצל הסובבים אותו וגורמת להם ולו קשיים רבים. הכוח שהיה נדרש לבנייתה יהיה הכוח הראשון בו נתבונן ואיתו נלמד להתיידד. אין זו היכרות ראשונה של האדם עם כוח זה, הוא טבוע בו עמוקות - זהו מפגשמחודש עמו, בנסיבות אחרות.

אדם מיואש רגיל שהסביבה תוקפת כוח זה ומנסה לרסקו. הסביבה עושה זאת בעיני עצמה מתוך כוונה טובה להשיבו אליה. הוא חווה מפגש זה כתוקפנות שמפניה הוא צריך להתגונן. הוא מבצר את החומה עוד ועוד, ועל-ידי כך מתרחק ומבודד את עצמו, ובעיני עצמו והסביבה הולך ונחלש.

בעבודה המשותפת אנחנו ניגשים אל ההתנהלות היומיומית שלו, שנתפשת על-ידו ועל-ידי סביבתו כ"בעייתית", כ"חוסר תפקוד" או "תפקוד לקוי", "הסתגרות", "חוסר תובנה למצבו", "הכחשה", "הימנעות", "עצלות", כנגרמת על-ידי או נגועה ב"מחלה" כלשהי, ומתבוננים בה כפי שהיא, ללא שיפוטיות: אנחנו לא מפארים אותה או קושרים לה כתרים, לא מתייחסים אליה בסלידה או בפחד, אלא מנסים לבודד מתוכה את הכוח שנדרש היה ליצור אותה, תוך כדי פיתוח תובנה להיבטים שהיא משרתת ולקשיים שהיא יוצרת.

ההתבוננות המשותפת והמאפשרת על כוח זה מקבלת חיזוק מעשי בדמות קביעת מטרות ויעדים הנמצאים בהישג יד. בשלב הראשון אלו הן מטרות שיכולות להיראות כקטנות וחסרות משמעות עבור המתבונן מהצד, אולם עבור האדם המיואש הן צעד גדול והגשמתן עשויה לתת לו חווית הצלחה יקרת ערך, חיבור לכוח ופיתוח תקווה, שיש בהם להניע תהליך של שינוי וצמיחה. בתמונה: סדק בחומת ברלין :)